ציר תמר

1967, אסונות‭ ‬נוראים‭ ‬ממוטטים‭ ‬את‭ ‬עולמותיהם‭ ‬של‭ ‬תמר‭ ‬ויודה‭, ‬המתגוררים‭ ‬בקיבוץ‭ ‬בערבה‭, ‬ושל‭ ‬סוּעאד‭ ‬ויוּסף‭ ‬משכם‭. ‬גלי‭ ‬ההדף‭ ‬של‭ ‬האובדן‭ ‬משַלחים‭ ‬את‭ ‬הארבעה‭ ‬אל‭ ‬מסעות‭ ‬של‭ ‬אשמה‭ ‬וגעגוע‭, ‬כל‭ ‬אחד‭ ‬בנתיבו‭ ‬הנפרד‭. ‬אך‭ ‬מעט‭ ‬מעט‭, ‬כמו‭ ‬בחשאי‭, ‬נרקמים‭ ‬ביניהם‭ ‬נימים‭ ‬של‭ ‬שותפות‭. ‬ברית‭ ‬שאפילו‭ ‬הם‭ ‬אינם‭ ‬מבינים‭ ‬עד‭ ‬תום‭ ‬מזמנת‭ ‬אותם‭ ‬למפגש‭ ‬הרה–גורלות‭, ‬שבו‭ ‬הם‭ ‬נעשים‭ ‬שותפים‭ ‬במערכה‭ ‬על‭ ‬אחיזה‭ ‬מחודשת‭ ‬בחיים‭.‬

בתנופה‭ ‬סיפורית‭ ‬עזה‭, ‬הסוחפת‭ ‬את‭ ‬הקוראים‭ ‬בפיתולים‭ ‬של‭ ‬עלילה‭ ‬ורגש‭, ‬מוביל‭ ‬אותנו‭ ‬יורם‭ ‬עשת‮–‬אלקלעי‭ ‬בין‭ ‬בני‭ ‬אדם‭ ‬המדברים‭ ‬בלשונות‭ ‬שונות‭ ‬עם‭ ‬המתים‭ ‬ומקנאים‭ ‬בשקט‭ ‬לפרטיות‭ ‬החתומה‭ ‬של‭ ‬אבלם‭. ‬ביכולת‭ ‬התבוננות‭ ‬דקה‭ ‬וחודרת‭ ‬הוא‭ ‬מלווה‭ ‬אותם‭ ‬בניסיונותיהם‭ ‬לתת‭ ‬סימנים‭ ‬בזמן‭ ‬שהתרוקן‭, ‬לָצוּר‭ ‬צורה‭ ‬לחלל‭ ‬האינסופי‭ ‬שנקלעו‭ ‬אליו‭. ‬זהו‭ ‬סיפור‭ ‬על‭ ‬אנשים‭ ‬רחוקים‭ ‬וזרים‭, ‬שמלאכת‭ ‬האבל‭ ‬מתחלפת‭ ‬אצלם‭ ‬במאבק‭ ‬על‭ ‬האנושיות‭ ‬עצמה‭, ‬ומה‭ ‬שבודד‭ ‬אותם‭ ‬איש‭ ‬לפצעו‭ ‬מעורר‭ ‬אותם‭ ‬למצוא‭ ‬זה‭ ‬את‭ ‬זה.